ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
מפיצים תורה בקליק - הצטרפו אלינו!

פרק 214

ילדים הם גאולה -ילדים מביאים ברכה

*כשם שבזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ויצאו ממצרים, כך גם בדורנו בזכות נשים צדקניות יזכו ישראל וייגאלו משעבוד מלכויות ויבנו בית מקדש ויבוא אור ותשרה שכינה בעולם *כשמספר האנשים בעולם עלה פי שניים, הכלכלה העולמית עלתה ביותר מפי ארבעה. במקביל תוחלת החיים העולמית עולה, כמויות המזון גדלו ומתגלים מקורות אנרגיה חדשים.
לחץ להקדשת שיעור זה
הָבָה נִּתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה
קול צופייך (692)
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל
201 - על פרשת המרגלים ועל שבח ארץ ישראל
202 - הפרשת חלה
203 - מצוות ציצית
טען עוד
תיאור גלות מצרים בתורה מתחיל בתיאור הפחד של פרעה מהילודה היהודית. הוא מפחד מהריבוי הטבעי של עם ישראל, ולדידו זה לא נכון שכל ילד הוא ברכה. הוא שכח את החכמה ואת רוח האלוקים של יוסף שהצילה את מצרים מרעב ושכח את הברכה שיעקב הביא למצרים. הוא לא מבין שריבוי יהודים יביא לו עוד מיסים, עוד ידיים עובדות לבנות את ערי המסכנות. הוא רואה בילדים רק רע. "הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ: הָבָה נִּתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה" (שמות א).
חכמינו מספרים לנו ששנאת הילדים שלו לא הייתה רק כלפי הילדים של עם ישראל, עינו הייתה צרה בכל ילד שנולד. "וַיְצַו פַּרְעֹה לְכָל עַמּוֹ לֵאמֹר כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּן" (שמות א כב) - "גם על עמו גזר" (רש"י). ללמדך שגזירת "דילול האוכלוסין" חלה גם על המצרים. משהו אידיאולוגי מעוות.
לעומתו מתחיל תיאור הגאולה בגבורתן של המיילדות ושל שאר הנשים העבריות, שהתורה מכנה אותן: "כִּי לֹא כַנָּשִׁים הַמִּצְרִיֹּת הָעִבְרִיֹּת כִּי חָיוֹת הֵנָּה" - מלאות חיוניות ואהבת חיים. מחיות את הילדים ומביאות להם מים ומזון. ועליהן אמרו חז"ל שבזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ויצאו ממצרים.
אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם יִשְׂרְפוּ בָאֵשׁ לֵאלֹהֵיהֶם
הריגת ילדים ושריפתם הייתה תרבות כנענית, תרבות עמונית, תרבות שהעלתה על מזבחה הרבה מאוד ילדים. על כך מעידה התורה ואומרת: "כִּי גַם אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם יִשְׂרְפוּ בָאֵשׁ לֵאלֹהֵיהֶם" (דברים יב לא). הפחד מפני הילדים שיאכלו את האוכל של הוריהם גרם גם בתקופות יותר מאוחרות להילחם בילודה, והוא התבטא אצל הרומאים בחובה המוסרית להרוג ילדים למען איכות החיים. כה אמר אריסטו: "כדי להימנע מפיצוץ אוכלוסין, יש ילדים שצריך להורגם, מאחר שיש להגביל את כמות האוכלוסין במדינה". זה היה כנראה הצידוק המוסרי שלהם להשמיד להרוג ולאבד עמים שלמים מעל פני האדמה ולגזול את רכושם. תיקון עולם.
פצצת אוכלוסין – פצצת דמה
העיוות הזה מגיע גם לדורנו. הביולוג פול ארליך כתב בשנת 1968 ספר בשם "פצצת האוכלוסין" שהזהיר מפני ילודה וילדים וריבוי אוכלוסין. על מנת שנבין את חומרת הבעיה, על כריכת הספר מופיעה תמונה של רימון מתפוצץ, לא פחות. אם לא נמנע ילודה, לדעתו, יהיה רעב המוני בעולם ויתרחשו אסונות חברתיים. הוא התנבא שאם לא נעצור את ריבוי האוכלוסין, הרי שבתוך 10 עד 20 שנה יהיה פיצוץ.
פול ארליך רכש לעצמו תנועה של חסידים שהפיצו את אזהרת הסכנה הנוראה שלו לממשלות, ואלו החלו לנקוט מיד בצעדים להגבלת האוכלוסייה, עידוד הפלות וצמצום ילודה. תקציבי עתק הושקעו בהסברה ובאמצעי מניעה. אלפי מרפאות להפלות הוקמו ברחבי העולם על מנת להציל אותו מהפיצוץ הנורא שעתיד להתרחש בכדור הארץ אם לא נפעל להצלתו, ובמדינת רבות הילודה ירדה.
זה בא וככרו בידו
האם התחזיות של פול ארליך היו נכונות לגמרי או נכונות בחלקן? כנגד המגמה של ארליך קמו אנשים שעוסקים בכלכלה, ובראשם הכלכלן ג'וליאן סיימון, והסבירו שכיוון שהעולם הוא גדול ויש לו משאבים רבים, כדור הארץ לא יקרוס אם יהיו בו עוד ילדים. להפך, ריבוי אוכלוסין יפתח את העולם. הוויכוח התעצם ובשנת 1980 ערכו ג'וליין סיימון ופול ארליך התערבות פומבית והסכימו שיבדקו בשנת 1990 את מחירן של חמש מתכות נפוצות: נחושת, כרום, ניקל, טונגסטן ובדיל. סיימון העריך שערכו של סל המתכות ירד עד שנת 1990, ופול ארליך העריך שהמחירים יעלו.
כעבור עשר שנים, ב-1990, נבדקו המחירים העולמיים והתברר שפול ארליך טעה בגדול. מסתבר שגידול האוכלוסייה מביא איתו גדילה של הברכה העולמית. את ההיגיון הזה הבינו חז"ל שאמרו כי כל ילד וילדה מביאים את הברכה שלהם לעולם, ובלשונם: "זה בא וככרו בידו". זכר נולד עם כיכר הברכה שלו ונקבה מביאה ברכה לעולם באמצעות התפילה (נדה לא ע"ב).
פיצוץ של ברכות
אם נבחן את התיאוריה של פיצוץ האוכלוסין היום, 50 שנה אחרי שהספר נכתב, נגלה שכל ילד מביא ברכה גדולה לעולם. כך זה במספרים: בשנת 1968 היו בעולם 3.5 מיליארד אנשים והיום יש בעולם 7.7. מיליארד, קצת יותר מפי שניים. בפועל לא נוצר בעולם רעב המוני ולא אסונות חברתיים כדברי נבואות הזעם של פול ארליך וחסידיו, הפוך לגמרי. כשמספר האנשים בעולם עלה פי שניים, הכלכלה העולמית עלתה ביותר מפי ארבעה. התל"ג העולמי עלה מ-19,000 מיליארד דולר בשנת 1968 לתל"ג עולמי של 87,000 מיליארד דולר היום. במקביל תוחלת החיים העולמית עולה, הבריאות העולמית עולה, תמותת תינוקות יורדת, כמויות המזון גדלו ומתגלים מקורות אנרגיה חדשים.
חסידי ההפלות – חסידים שוטים
דא עקא, שפול ארליך וחסידיו אינם הגונים מספיק בשביל לחזור בהם. לפני 10 שנים אמר פול ארליך על הספר "פיצוץ אוכלוסין" כי"הפגם הרציני ביותר בספר הוא שהוא היה אופטימי מדי לגבי העתיד" . ללמדך כי מאז פרעה צמצום הילודה זו אג'נדה ולא מציאות.
בתקופת אובמה מימן הממשל האמריקני הפלות ברחבי העולם בהיקף של מיליארדי דולרים. הדבר הראשון שעשה טראמפ הוא חתימה על מסמך שמפסיק את התמיכה האמריקנית בהפלות ברחבי העולם. התוצאה הצפויה היא עליית התל"ג של ארה"ב מ-56,000 דולר בתקופת ברק אובמה לשיא של 59,000 דולר לנפש בתקופת טראמפ אחרי החתימה על הפסקת מימון ההפלות.
צמצום ילודה - צמצום ברכה
את הכלל שאמרו חז"ל על הברכה שבאה בעקבות הילדים אפשר לראות גם דרך השלילה. מדינות שצמצמו את הילודה שלהם הפסידו ברכה. סין וברית המועצות הן מדינות ענק שצמצמו את הילודה, והכלכלה שלהן צנחה. בסין התמ"ג לנפש הוא 9,000 דולר לנפש. ברוסיה הוא 11,000 דולר לנפש. לשם השוואה, בישראל הילודה לנפש היא פי שניים מרוסיה וסין, והתל"ג בהתאם, הרבה יותר מ-40,000 דולר לנפש. בשנים האחרונות שבהן הוסר האיסור על ילודה בסין החלה הברכה להגיע גם למדינה הזו.  
מצוות פְּרוּ וּרְבוּ
כל מי שאין עוסק בפריה ורביה כאילו שופך דמים
המצווה על האדם להביא לעולם צאצאים וחיים, היא תנאי לקיום העולם. לכן זו המצווה הראשונה שהצטווה והתברך בה אדם הראשון ברגע בריאתו: "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם: וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ" (בראשית א).
במצווה זו מצטווה גם נח: "וַיְבָ֣רֶךְ אֱלֹהִ֔ים אֶת־נֹ֖חַ וְאֶת־בָּנָ֑יו וַיֹּ֧אמֶר לָהֶ֛ם פְּר֥וּ וּרְב֖וּ וּמִלְא֥וּ אֶת־הָאָֽרֶץ". ונאמרה גם אזהרה בצידה: "וְאַ֨ךְ אֶת־דִּמְכֶ֤ם לְנַפְשֹֽׁתֵיכֶם֙ אֶדְרֹ֔שׁ מִיַּ֥ד כָּל־חַיָּ֖ה אֶדְרְשֶׁ֑נּוּ וּמִיַּ֣ד הָֽאָדָ֗ם מִיַּד֙ אִ֣ישׁ אָחִ֔יו אֶדְרֹ֖שׁ אֶת־נֶ֥פֶשׁ הָֽאָדָֽם: שֹׁפֵךְ֙ דַּ֣ם הָֽאָדָ֔ם בָּֽאָדָ֖ם דָּמ֣וֹ יִשָּׁפֵ֑ךְ כִּ֚י בְּצֶ֣לֶם אֱלֹהִ֔ים עָשָׂ֖ה אֶת־הָאָדָֽם: וְאַתֶּ֖ם פְּר֣וּ וּרְב֑וּ שִׁרְצ֥וּ בָאָ֖רֶץ וּרְבוּ־בָֽהּ" (בראשית ט).
חכמינו בגמרא פירשו את הכריכה הזו שהתורה כרכה את המצווה שלא להרוג איש את אחיו במצווה לפרות ולרבות שנאמרה בתחילת הציווי ובסופו. "תניא, רבי אליעזר אומר: כל מי שאין עוסק בפריה ורביה כאילו שופך דמים, שנאמר: 'שופך דם האדם באדם דמו ישפך', וכתיב בתריה: 'ואתם פרו ורבו'. רבי יעקב אומר: כאילו ממעט הדמות, שנאמר: 'כי בצלם אלהים עשה את האדם', וכתיב בתריה: 'ואתם פרו' וגו’. בן עזאי אומר: כאילו שופך דמים וממעט הדמות, שנאמר: ואתם פרו ורבו" (יבמות סג ע"ב).
בן ובת לפחות
כך מתחיל את דבריו רבי יוסף קארו בשו"ע אבן העזר (סימן א' סעיף א): "חייב כל אדם לישא אשה כדי לפרות ולרבות. וכל מי שאינו עוסק בפריה ורביה כאלו שופך דמים, וממעט את הדמות, וגורם לשכינה שתסתלק מישראל".
עוד נפסק בשולחן ערוך (אבן העזר הלכות פריה ורביה סימן א) "לא יבטל אדם מפריה ורביה - אלא אם כן יש לו בנים. בית שמאי אומרים: שני זכרים, ובית הלל אומרים: זכר ונקבה, שנאמר: 'זכר ונקבה בראם'" (יבמות דף סא עמוד ב. וראה עוד ירושלמי יבמות פ"ו ה"ו).
דעת הרמב"ם - החתונה עצמה מצווה
לדעת הרמב"ם חתונה ופריה ורביה הן שתי מצוות הקשורות זו לזו. יש מצווה בחתונה עצמה "וליקוחין אלו מצות עשה של תורה הם וכו'" (פ"א מאישות ה"ב), והיא מנויה בספר המצוות במצווה רי"ג. ויש מצוות עשה נוספת של פרו ורבו והיא נמנית בספר המצוות במצווה רי"ד. גם מי שלא מביא ילדים, וכגון שהוא בגיל מבוגר, מקיים בכל רגע של נישואים מצווה בהיותו נשוי. ולמה? כי הוא משלים צלם אלוקים בעולם. "א"ר אלעזר: כל אדם שאין לו אשה אינו אדם, שנאמר: 'זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה בְּרָאָ֑ם וַיְבָ֣רֶךְ אֹתָ֗ם וַיִּקְרָ֤א אֶת־שְׁמָם֙ אָדָ֔ם בְּי֖וֹם הִבָּֽרְאָֽם'" (יבמות סג ע"א).
מלבד השלמת צלם אלוקים, הנישואים מביאים הרבה טובה. כך אומרת הגמרא: אָמַר רַבִּי תַנְחוּם אָמַר רַבִּי חֲנִילַאי, כָּל אדם שֶׁאֵין לוֹ אִשָּׁה, שָׁרוּי בְּלֹא שִׂמְחָה, בְּלֹא בְרָכָה, בְּלֹא טוֹבָה; בְּלֹא שִׂמְחָה, דִּכְתִיב, (דברים יד) "וְשָׂמַחְתָּ אַתָּה וּבֵיתֶךָ". בְּלֹא בְרָכָה, דִּכְתִיב, (יחזקאל מד) "לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ". בְּלֹא טוֹבָה, דִּכְתִיב, (בראשית ב) "לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ". בְּמַעֲרָבָא אָמְרֵי, בְּלֹא תוֹרָה, וּבְלֹא חוֹמָה. בְּלֹא תוֹרָה, דִּכְתִיב, (איוב ו) "הַאִם אֵין עֶזְרָתִי בִי וְתוּשִׁיָּה נִדְּחָה מִמֶּנִּי". בְּלֹא חוֹמָה, דִּכְתִיב, (ירמיה לא) "נְקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר". רָבָא בַר עוּלָא אָמַר, אַף בְּלֹא שָׁלוֹם, דִּכְתִיב, (איוב ה) "וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אָהֳלֶךָ" וְגוֹ' (יבמות סב ע"ב).
דעת הרא"ש - החתונה קדושה
בתוספות הרא"ש שאל למה לא מברכין בחתונה "אשר קדשנו במצותיו וצונו לקדש את האשה" כמו שמברכים על כל מצווה. עוד הקשה: הרי נוסח הברכה הוא "אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל הָעֲרָיוֹת וְאָסַר לָנוּ אֶת הָאֲרוּסוֹת. וְהִתִּיר לָנוּ אֶת הַנְּשֹוּאוֹת לָנוּ עַל יְדֵי חֻפָּה בְקִדּוּשִׁין. בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְקַדֵּשׁ עַמּוֹ יִשְֹרָאֵל עַל יְדֵי חֻפָּה בְקִדּוּשִׁין", ושאל על כך "היכן מצינו ברכה כגון זאת שמברכין על מה שאסר לנו הקדוש ברוך הוא והלא אין אדם מברך 'שאסר לנו אבר מן החי והתיר לנו את השחוט'? ועוד מה ענין להזכיר עריות בכאן, ועוד מה לו להזכיר חופה כיון שמברכין ברכת אירוסין בבית האירוסין בלא חופה?".
ברכת השבח ולא ברכת המצוות
על כל השאלות הללו ענה הרא"ש ואמר: "ונראה לי שברכה זו אינה ברכה על עשית המצוה כי פריה ורביה היינו קיום המצוה". וממשיך להסביר כי "הברכה הזאת נתקנה לתת שבח להקב"ה שקדשנו במצותיו להבדילנו מן העמים וצונו לקדש אשה המותרת לנו, ולא אחת מן העריות. והזכירו בו איסור ארוסות והיתר נשואות בחופה וקידושין שלא יטעה אדם לומר שהברכה נתקנה להתירה לו, לכך הזכירו חופה לומר דדווקא ברכת חופה היא המתרת הכלה, ולהכי הקדימו חופה לקידושין לומר והתיר לנו את הנשואות על ידי ברכת חופה שאחר ברכת קידושין" (תוס' רא"ש כתובות ז ע"ב).
לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ
חובה ליישב את העולם
החיוב של יישוב העולם כתוב בתורה, שנוי בנביאים ומשולש בכתובים לגודל חשיבותו. כך אומר הנביא ישעיה (פרק מה יח): "כִּי כֹה אָמַר ה' בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם, הוּא הָאֱלֹהִים יֹצֵר הָאָרֶץ וְעֹשָׂהּ, הוּא כוֹנְנָהּ, לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ אֲנִי ה' וְאֵין עוֹד". והפירוש הפשוט של המילים הוא שאלוקים ברא את העולם שלא יהיה תוהו אלא מיושב. שלא יהיה ג'ונגלים ושטחי בר, אלא שדות וכרמים, בתים, יישובים, ערים ודרכים.
אלה שלא מיישבים את העולם פסולים לדון ולהעיד. כך אומרת המשנה בסנהדרין (כד ע"ב): "ואלו הן הפסולין - המשחק בקוביא והמלוה בריבית, ומפריחי יונים וכו'. אמר רבי יהודה: אימתי - בזמן שאין להן אומנות אלא הוא, אבל יש להן אומנות שלא הוא - כשרין". ומסבירה הגמרא שהם פסולים לדון ולהעיד כיון שהם לא עסוקין ביישובו של עולם. וכך נפסק בשו"ע חושן משפט - סימן לד.
חובה לשחרר חצי עבד - כדי שיוכל להביא ילדים
החובה הזאת היא כל כך גדולה, עד שחכמים אמרו שחייב אדם להשתדל בעניין זה גם אצל אחרים, ולהפסיד מכספו על מנת שהעולם יתיישב וייוולדו ילדים. וכך "מי שחציו עבד וחציו בן חורין – עובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד, דברי בית הלל. בית שמאי אומרים: תקנתם את רבו, ואת עצמו לא תקנתם, לישא שפחה אינו יכול, שכבר חציו בן חורין. לישא בת חורין – אינו יכול, שעדיין חציו עבד. יבטל – והלא לא נברא העולם אלא לפריה ורביה, שנאמר (ישעיהו מה) לא תהו בראה לשבת יצרה! אלא: מפני תיקון העולם כופין את רבו ועושה אותו בן חורין, וכותב שטר על חצי דמיו. וחזרו בית הילל להורות כבית שמאי" (פסחים פח ע"א).
היו לו בנים ומתו - חייב ללדת עוד
מכיוון שהעיקרון שנלמד מדבריו של ישעיהו הנביא הוא כל כך רחב וגדול, למדו מכאן חכמים הלכה חשובה שלא די ללדת ילדים אלא להשתדל שתהיה המשכיות ויישוב בעולם. וכך בגמרא "איתמר: היו לו בנים ומתו, רב הונא אמר: קיים פריה ורביה, רבי יוחנן אמר: לא קיים. רב הונא אמר קיים, משום דרב אסי, דאמר רב אסי: אין בן דוד בא - עד שיכלו כל נשמות שבגוף, שנאמר: כי רוח מלפני יעטוף וגו'; ורבי יוחנן אמר לא קיים פריה ורביה, 'לשבת יצרה' בעינן, והא ליכא" (יבמות סב ע"א). לדעת רב אסי עצם הלידה של ילד לעולם היא מצווה, אע"פ שאין לו המשכיות. ולדעת רבי יוחנן הטעם של המצווה הוא בניין העולם, וכשהילדים שנולדו מתו - הוא חייב ללדת עוד ילדים אחרים.
וראה בנים לבניך
עוד למדנו מההלכה הזאת שהמצווה היא ללדת ילדים שיכולים ללדת ילדים גם הם. כך פסק השו"ע (אע"ז א ה): "כיון שיש לאדם זכר ונקבה, קיים מצות פריה ורביה, והוא שלא יהיה הבן סריס או הנקבה איילונית". וכך כתוב בהלכה ו' "נולדו לו זכר ונקבה, ומתו והניחו בנים, הרי זה קיים מצות פריה ורביה. במה דברים אמורים. כשהיו בני הבנים זכר ונקבה, והיו באים מזכר ונקבה, אף על פי שהזכר בן בתו והנקבה בת בנו, הואיל ומשני בניו הם באים הרי קיים מצות פריה ורביה. אבל אם היו לו בן ובת, ומתו, והניח אחד מהם זכר ונקבה, עדיין לא קיים מצוה זו".
גם הגויים הם בני פריה ורביה
חכמינו אמרו שהמצווה של "לשבת יצרה" היא לא מצווה מהתורה, אבל היא מצווה שמספרת על מגמת העולם ולכן היא מחייבת את כולם, גם את מי שלא חייב ישירות במצווה זו. ולמשל נוכרים. וכך בגמרא: "איתמר: היו לו בנים בהיותו עובד כוכבים ונתגייר, ר' יוחנן אמר: קיים פריה ורביה, וריש לקיש אמר: לא קיים פריה ורביה. רבי יוחנן אמר קיים פריה ורביה, דהא הוו ליה; וריש לקיש אמר לא קיים פריה ורביה, גר שנתגייר - כקטן שנולד דמי" (יבמות סב ע"א). סברת ריש לקיש מאוד הגיונית, איך ייתכן שגר יקיים את המצווה בילדים שאינם יהודים? אבל הלכה כרבי יוחנן שמסביר כי הילדים הגויים שנולדו לו בהיותו גוי הם קיום המצווה, כי הגויים הם בני פריה ורביה.
בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת זַרְעֶךָ וְלָעֶרֶב אַל תַּנַּח יָדֶךָ
המצווה ללדת ילדים כתובה גם בכתובים. כך היא מופיעה בספר קהלת (יא) "בַּבֹּ֙קֶר֙ זְרַ֣ע אֶת־זַרְעֶ֔ךָ וְלָעֶ֖רֶב אַל־תַּנַּ֣ח יָדֶ֑ךָ כִּי֩ אֵֽינְךָ֨ יוֹדֵ֜עַ אֵ֣י זֶ֤ה יִכְשָׁר֙ הֲזֶ֣ה אוֹ־זֶ֔ה וְאִם־שְׁנֵיהֶ֥ם כְּאֶחָ֖ד טוֹבִֽים". למדו מכך חכמים שגם כאשר יש לאדם בן ובת הוא חייב ביישובו של עולם. וכך בגמרא: "דתניא, רבי יהושע אומר: נשא אדם אשה בילדותו – ישא אשה בזקנותו, היו לו בנים בילדותו – יהיו לו בנים בזקנותו, שנא’ 'בַּבֹּ֙קֶר֙ זְרַ֣ע אֶת־זַרְעֶ֔ךָ וְלָעֶ֖רֶב אַל־תַּנַּ֣ח יָדֶ֑ךָ כִּי֩ אֵֽינְךָ֨ יוֹדֵ֜עַ אֵ֣י זֶ֤ה יִכְשָׁר֙ הֲזֶ֣ה אוֹ־זֶ֔ה וְאִם־שְׁנֵיהֶ֥ם כְּאֶחָ֖ד טוֹבִֽים'".
שכל המוסיף נפש אחת בישראל כאילו בנה עולם
הרי"ף כותב כי החיוב הזה שונה מהחיוב של בן ובת. שהוא חיוב מהתורה ושאר הילדים הם חיוב מדרבנן: " והא מילתא דרבנן היא , אבל דאורייתא כיון שיש לו זכר ונקבה קיים מצוות פרייה ורבייה". כך כתב גם הרמב"ם (הל’ אישות ט"ו ט"ז(: "אף על פי שקיים אדם מצות פריה ורביה הרי הוא מצווה מדברי סופרים שלא יבטל מלפרות ולרבות כל זמן שיש בו כח, שכל המוסיף נפש אחת בישראל כאילו בנה עולם, וכן מצות חכמים היא שלא ישב אדם בלא אשה שלא יבא לידי הרהור, ולא תשב אשה בלא איש שלא תחשד".
ילדים במחיר ספר תורה
הגמרא במסכת מגילה (כז ע"א) אומרת: "אמר רבי יוחנן משום רבי מאיר אין מוכרין ספר תורה אלא ללמוד תורה ולישא אשה". וכל זה בגלל המצווה הגדולה של נישואין. ויש מחלוקת בין חכמים האם על כל נישואים מוכרים ספר תורה או רק על נישואים בשביל להביא את הבן והבת הראשונים.
בעל המאור (יבמות יט ע"ב) מסביר בדברי הרי"ף כי אין מוכרים ספר תורה בשביל לשאת אישה אחרי שיש לו בן ובת. והוא חולק עליו ולדעתו מוכרים גם בשביל לשאת אישה על מנת להביא ילדים נוספים. כדעת הרי"ף נפסק בשו"ע: "אע"פ שקיים פריה ורביה, אסור לו לעמוד בלא אשה, וצריך שישא אשה בת בנים אם יש ספק בידו, אפילו יש לו כמה בנים; ואם אין ספק בידו לישא אשה בת בנים אא"כ ימכור ספר תורה, אם אין לו בנים - ימכור כדי שישא אשה בת בנים. אבל אם יש לו בנים - לא ימכור אלא ישא אשה שאינה בת בנים ולא יעמוד בלא אשה" (שו"ע אע"ז א ח).
הרמ"א מביא את דעת בעל המאור שאפשר למכור ספר תורה כדי לשאת אישה, אפילו יש לו כבר בן ובת. "ויש אומרים שאפילו אם יש לו בנים - ימכור ס"ת כדי שישא אשה בת בנים". והבית שמואל (סימן א ס"ק טז) פסק כמו הרמ"א וכך כתב: "הרא"ש כתב דמוכרים אף על גב דקיים פריה ורביה וכן הוא דעת המאור ורמב"ן והריטב"א והנ"י".
אם יש בנים וחושש ממחלוקת
הרמ"א מביא בשם תרומת הדשן עוד הבדל בין חובת ההורים להביא את הילדים הראשונים לחובה להביא עוד ילדים וכותב: "וכן אם יש לו בנים הרבה ומתירא שאם ישא אשה בת בנים יבאו קטטות ומריבות בין הבנים ובין אשתו, מותר לישא אשה שאינה בת בנים. אבל אסור לישב בלא אשה משום חשש זו (ת"ה סימן רס"ג). מכאן משמע כי גם אם יש מתח וסכסוך בין בני זוג, צריך ללמוד להתגבר עליו בכל מיני מאמצים בשביל להישאר נשוי, וכן בשביל להישאר נשוי לאישה שיכולה להביא ילדים. אבל אם כבר קיים מצוות פריה ורביה בבן ובת, יכול להתחתן עם אישה שאינה בת בנים.
בנים דוחים גירוש
הבדל נוסף בין חיוב הבן והבת הראשונים לחיוב שאר הילדים הוא בחובה לגרש כדי לשאת אישה שתלד ילדים. על פי ההלכה "נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה - אינו רשאי לבטל. גירשה - מותרת לינשא לאחר, ורשאי השני לשהות עמה י' שנים" (יבמות סד. בימינו לא כופים על ההלכה הזו בגלל שיש אפשרויות להביא ילדים עם שכלולי הרפואה הקיימים היום). לדעת בעל המאור, צריך לגרש רק אם אין לו ילדים מנישואים קודמים. אבל אם יש לו בן ובת מנישואין קודמים - לא צריך לגרש את אשתו אחרי עשר שנים שלא ילדה.
אם יש בנים - יחכה שלושה רגלים אחרי פטירת אשתו
הבדל נוסף בין חיוב הבן והבת הראשונים לחיוב להביא עוד ילדים מביא בעל המאור בהלכה שאומרת "מתה אשתו - אסור לישא אשה אחרת עד שיעבור עליו ג' רגלים. ואם אין לו בנים - מותר לו לישא אשה לאלתר מפני ביטול פריה ורביה". מכאן לומר בעל המאור כי אם יש לו בן ובת ורוצה להביא עוד ילדים אחרי פטירת אשתו, לא יינשא אלא עד שיעברו ג' רגלים.
גם הגאולה העתידה תלויה בילדים
התחלנו את השיעור בכך שהתורה מספרת לנו את סיפור יציאת מצרים דרך הסיפור של גזירת פרעה על הילדים והמאמץ העילאי של נשות ישראל לנצח אותו. הסיפור הזה נועד לתת לנו כוח לדור הזה להבין כי כשם שבזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ויצאו ממצרים, כך גם בדורנו בזכות נשים צדקניות יזכו ישראל וייגאלו משעבוד מלכויות ויבנו בית מקדש ויבוא אור ותשרה שכינה בעולם. אמן.

סיפור
וַיִּתֵּן ה' לָהּ הֵרָיוֹן
סיפר הרב שאול דימרי: כאשר הייתי חבר מועצת העיר בטבריה, הגיעה אלי אישה וביקשה לשתף אותי בבעיה: אני זוכה להיריון שוב ושוב, אבל בכל פעם בחודש השלישי העובר נופל. בדקנו כל מה שאפשר, אבל לא נמצא דבר, ובעלי רופא גניקולוג. כבר הציעו לנו לקחת אם פונדקאית, כי הרחם שלי לא קולט, אבל אנחנו ממש רוצים להימנע מהפתרון הזה. אני יודעת שלכם הדתיים יש תרופות פלא, ואני מבקשת מאוד שתעזור לנו.
התקשרתי לרב זצ"ל וסיפרתי לו את הדבר. אחרי ששמע את כל הפרטים אמר לי הרב: תן לה מטפחת שלקחת מבית כנסת ותבקש ממנה שבשעה שהיא בהיריון תשים אותה על הבטן ותקשור בה את הרחם, התינוק לא ייפול. הבאתי לה מטפחת והדרכתי אותה מה לעשות. היא אמרה: אם לא יועיל, לא יזיק.
בשעה טובה היא נכנסה להיריון, והמתח היה גדול. אבל הנה, מגיע חודש שלישי והתינוק לא נופל. בחודש הרביעי בעלה ביקש לעשות אולטרסאונד, אבל היא לא רצתה. בסופו של דבר נולדו לה תאומים בן ובת. הייתי סנדק.
כל אבא מאושר בברית של הבן שלו, אבל האבא הרופא הזה היה מאושר במיוחד. מי כמוהו יודע כמה סיכון היה בהיריון הזה, כמה קצרה ידם של הרופאים מלהושיע במקרים כאלה, וכמה גדולה הברכה של הרב אליהו.
בסיום הברית ביקשתי מהאמא את המטפחת להחזיר לבית הכנסת והיא סירבה. היא אמרה לי שהיא רוצה עוד ילדים, ואת המטפחת הקדושה הזאת היא רוצה בבית שלה. לא רק בשביל היריון, היא צריכה אותה למזכרת על כוחה של הקדושה. על כוחו של ספר התורה.
ובאמת אחרי שנה היא נכנסה שוב להיריון. לא שאלתי אותה, אבל אני בטוח שגם בהיריון הזה היא השתמשה במטפחת הקדושה בשביל להזכיר לעצמה את הנוכחות של אלוקים ששותף ביצירה של כל ילד וילד. גם ההיריון הזה עבר בשלום ובסופו נולד לה בן מקסים.
אחרי שש שנים היא התקשרה וביקשה עוד מטפחת של ספר תורה בשביל לתת לחברה שלה. היא סיפרה לי שחברה שלה לא מצליחה להשלים היריון והיא מפילה פעם אחר פעם. היא כמובן לא מוכנה להיפרד מהמטפחת שהבאתי לה בהוראת הרב אליהו, אבל היא בטוחה שאפשר להשיג עוד מטפחות כאלה. הרב כבר לא היה בחיים, אבל הברכה שלו קיימת וההוראה שלו לא בטלה. עשיתי כפי שהרב אמר, נתתי לה מטפחת ונולד לה בן. באופן לא מפתיע היא קראה לו אליהו.
עד כאן הסיפור כפי שהופיע בכרך ח' של "אביהם של ישראל". אלא שלאחרונה התקשרה אל הרב שאול דימרי מישהי ואמרה: הגעתי לגיל 43, אמרו לי שאין לי כל סיכוי להרות. חברה שעזרת לה בעבר שלחה אותי אליך לקחת מטפחת. הרב דימרי נתן לה מטפחת, והנה לא עבר זמן רב והיא הודיעה לו שהיא בהיריון. היא הייתה נרגשת מאוד, סיפרה שלא נתנו לה סיכוי להרות בגלל גילה המבוגר, אבל הנה קרה לה הנס.

תשובה כהלכה
ילדים זה שמחה, ילדים זה ברכה.למה ה' צריך אותנו אם הוא מושלם? למה להביא ילדים לעולם כדי שגם הם יתחתנו וימותו וחוזר חלילה?
אני לא יודע לומר מה אלוקים חושב ומה הוא רוצה. אבל אני יכול להתבונן בעולם הזה ולהבין שהמציאות שלנו מקבילה לעולמות העליונים, שהרי אדם נברא בצלם אלוקים. וכשאני מבין למה הורים כל כך רוצים ילדים, אני יכול להבין שזה כנראה מקביל לרצון האלוקי להביא טוב. וכמו הורים הוא רוצה שנחיה נבון וטוב ולא נחיה חיים מופקרים שעונשם בצידם.

נטילה ראשונה.האם יש עניין ליטול לתינוק ידיים ברגע שהוא יוצא מרחם אמו?
זהו מנהג חסידות מבורך ומקובל בבתי יולדות דתיים. אבל רק כשזה לא מציק ולא הופך להיות משהו מטריד.






עוד בנושא קול צופייך
שאל שאלה

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il