ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
שידורים חיים מיוחדים לכבוד חג מתן תורה
בית המדרש מדורים שו"ת "במראה הבזק"

הפעלת מסעדה של יהודי בשבת ע"י עובדים נוכרים

28
לחץ להקדשת שיעור זה
מלמו, שוודיה Malmo, Sweden
כסלו, תשנ"א

שאלה
יהודי יש לו כאן מסעדת פלאפל. אני בדקתי את כל האוכל שם, והכל כשר. הוא מוכר רק חומוס, פלאפל, מוצרי טבעול מישראל וסלטים. הפיתות – ממאפייה שרק אופה פיתות. הבעיה העיקרית שלו זה שבת. הוא בעצמו שומר שבת. המסעדה שלו נמצאת על יד שוק הירקות, ויום השוק הגדול כאן, זה בשבת. הוא אמר לי שאם היה פותח את המסעדה בשבת, היה מרוויח יותר, או לפחות שווה, לכל ימי השבוע ביחד. האם מותר לפתוח בשבת, ע"י זה שגוי יעבוד שם? באיזה תנאים זה יכול להיות מותר? האם זה משנה, אם הגוי מקבל אחוז מסויים ממה שהוא מוכר, או משכורת קבועה?

תשובה
במקרה זה – שבו היהודי הוא בעל המסעדה – איננו רואים שום היתר, להעסיק בה גוי בשבתות וחגים. בין אם שכרו קבוע, בין אם יקבל אחוזים מרווחי השבת. משום, שהמסעדה בבעלות יהודית (והדבר ידוע, שהרי בעל הבית נמצא במשך כל השבוע), והרי זה בכלל האיסור האמור בש"ס "מפני שנקרא על שמו ועובד כוכבים עושה בו מלאכה בשבתות" 1 . דהיינו, חשד ומראית עין.
הדבר אמור אפילו כשרווחי יום השבת באים לידי הנוכרי. ק"ו במקרה דידן, שהבעלים נוטל את הרווח, הרי יש כאן בעיה של שכר שבת 2 . ועוד, כאן כשנשכר במיוחד לשבתות – הרי אין כאן סברא שהגוי אדעתא דנפשיה קעביד כי הוא עובד ממש בשביל היהודי 3 , וכידוע, הדבר אסור, ואף אוסר את תוצרתו בהנאה 4 . הדרך היחידה להיתר, היא בעשיית שותפות בבעלות עם הנוכרי 5 , תוך הסכמה בחוזה כתוב – לחלוקת רווחים. כך, שהגוי יקבל את הכנסות השבת, והיהודי את ששת ימי השבוע 6 . הדבר עשוי להיות משתלם ליהודי אם ממילא יש לו עובד גוי במסעדה, במשך כל השבוע (כשהוא משלם לו משכורת), ויעשה עמו עתה שותפות בבעלות, כנ"ל.
על כל פנים, ראוי לחזק את אותו יהודי בעמידתו האיתנה מול הפיתוי הזה. ולהסביר לו את הערך העצום של שמירת השבת, וסגולת ההקפדה על קדושתה, דבר שמביא ברכה וסייעתא דשמיא.
הצעתו של בעל ה"אגרות משה":
נוסח שכתבתי לשטר שותפות עם נוכרי להיתר עבודה בשבת

בעה"י.
אנחנו הח"מ מר וגברת יהודה ישראלי מצד אחד ומר נוכרי מצד שני שאנחנו שותפים בקארפאריישן (מפעל) פלוני, הנמצא בעיר פלונית, ברחוב אלמוני. שיש מזה למר וגברת יהודה ישראלי ע"ה אחוזים ולמר נוכרי כ"ה (25) אחוזים. עשינו חוזה בינינו אשר כל השבתות וימים טובים שייכים רק למר נוכרי. ואין למר וגברת ישראלי שום שייכות בימים אלו בין לרווח בין להפסד. ושלשת הימים הראשונים מהשבוע, שייכים רק למר וגברת ישראלי. ואחר יום טוב יהיו מימי החול כנגדם לפי החשבון, למר וגברת ישראלי. ושאר הימים הם שותפים כל אחד לפי חלקו. והותנה שאם יישאר איזה עבודה – ממה שימכור מר נוכרי בימי השבתות וימים טובים – לגמור בימים השייכים למר וגברת ישראלי, יהיו מחויבין לגמור בהמקח שיקבעו, כפי המלאכה שצריכה להיגמר. ואם יישאר איזה עבודה ממה שימכרו בימים השייכים למר וגברת ישראלי, ובימים שהם שותפים – לגמור, בימי השבת ויו"ט השייכים למר נוכרי, אינו מחויב מר נוכרי לעשות, כשלא ירצה. אבל, באם ירצה, יהיה רשאי לגמור ויתחשב השווי כפי עבודת הגמר שסך זה יהיה שייך למר נוכרי. והוצאות פועלים ועלעקטרי (וחשמל) וכל הדברים שבבניין ושכר תשמישי הכלים, כן שכר המקום, יתחשב לפי כל יום ויום לכל אחד מה שישתמש בו (אג"מ שם).




^ 1. ע"ז, דף כ"א, ע"ב. ונפסק בשו"ע או"ח, סי' רמ"ג. רק באריסות קבועה – שהגוי עובד כל הזמן ומפריש אחוז מסוים לבעלים – התירו, ודווקא בשדה – שדרך לתיתה באריסות, ולא במרחץ – שאין דרך בכך. ואז, יש חשד ומראית עין, שהוא עושה בשליחות הבעלים היהודי.
ראה, שו"ע או"ח, סי' רמ"ד, סעיף ו' ובמשנ"ב שם. באגרות משה או"ח, ד', סי' נ"א, ואו"ח, ב', סי' ס"ד.
^ 2. שם, סי' רמ"ג, משנ"ב סק"ג.
^ 3. סברת "אדעתא דנפשיה", קיימת כשהגוי אינו חייב לעשות המלאכה בשבת, מבחינת דרישות היהודי. רק הוא מדעתו עובד בשבת. כגון; מסירת רכב למוסך נוכרי, כמה ימים לפני שבת (עי' בר"ן על הברייתא בע"ז שם. ובשו"ע או"ח, סי' רמ"ג, משנ"ב סק"י).
^ 4. שם, סי' רמ"ד (ועיין גם בסי' שכ"ה).
^ 5. עיין שם, בסי' רמ"ה.
^ 6. אגרות משה או"ח, א', סימן צ'. וחלק ד', סימן נ"ו. ומצ"ב צילום של נוסח החוזה שמציע הגר"מ פיינשטיין.
עוד בנושא שו"ת "במראה הבזק"
שאל שאלה

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il